מספר תקנים לאומיים בתעשיית הריהוט לבית הופיעו או נכנסו לשלב העדכון

תקנים לאומיים הם סטנדרטים נורמטיביים שנוסחו בפריסה ארצית לענף מסוים ולסחורה מסוימת. לצרכנים, התוכן בתקנים הלאומיים הוא הנשק הטוב ביותר להגנה על זכויותיהם. בעת רכישת חומרי בניין, רהיטים ומוצרים אחרים, הבנה מראש של תוכן התקן הלאומי יכולה בהחלט למנוע נפילה למלכודת הצריכה. לָאַחֲרוֹנָה, מספר תקנים לאומיים הופיעו או נכנסו לשלב העדכון, צרכנים עשויים לרצות לשים לב יותר.

מגבלות פליטת פורמלדהיד מחמירות יותר

התקן הלאומי נקרא “מגבלות של שחרור פורמלדהיד בחומרי קישוט פנים, לוחות ומוצרים על בסיס עץ” הוא הטוב ביותר “נשק להגנה עצמית” לצרכנים לרכוש רהיטי פאנל ומוצרים אחרים. מובן שמאז השימוש בתקן הלאומי הישן ב 2002, היה קשה לעמוד בדרישת הצרכנים. התקן הלאומי החדש נכנס כעת לשלב האישור והוא תקן לאומי מחייב.

על פי ניתוח מומחה, התוכן של התקן הלאומי החדש הקשור קשר הדוק לצרכנים כולל בעיקר: קביעת שיטות הבדיקה לערך הגבול של פליטת פורמלדהיד של סוגים שונים של מוצרים, וחלוקת המוצרים לשתי רמות, E1 ו-E2 לפי כמות הפורמלדהיד המשתחררת. ביניהם, ניתן להשתמש ברמה E1 ישירות בתוך הבית, ורמת E2 ניתן להשתמש רק בתוך הבית לאחר סיום. הלוחות ומוצרי הקרש המוכרים, כגון לוח סיבית, ריצוף סיבים ולמינציה ומוצרי קישוט אחרים, כולם קובעים את ערך הגבול לפליטת פורמלדהיד בתקן זה, וערך הגבלת הפורמלדהיד של תקני מוצרים קשורים רבים מאוחד גם עם תקן זה.

לברז יש תקן חדש

בסיום זה עתה 2014, ברזים הפכו לחומרי הבנייה המודאגים ביותר. א “סִדרָתִי” של משקעי עופרת ועודף מתכות כבדות נגעו בעצבים של כל צרכן. תחת שיחות קבועות, התקן הלאומי החדש של “ברז איטום יריעות קרמיקה” יושמה בדצמבר 1, 2014. צרכנים שרוכשים ברזים בעתיד לא יוכלו רק להטיל ספק אם למוצרים הנמכרים על ידי סוחרים יש בעיות זיהום מתכות לפי התקן הלאומי, אלא גם לבדוק את ביצועי החיסכון במים ואיכות הברז לפי התקן הלאומי. ביניהם, התקן החדש קובע מגבלות על כמות מזהמי המתכת המושקעים מברזים, וגם דורש 17 משקעי מתכת כגון עופרת, אַנטִימוֹן, אַרסָן, ובריום. בנוסף, ביצועי חיסכון במים וביצועי שימוש השתנו. לְדוּגמָה, התקן הלאומי החדש הגדיל את דרישות ביצועי האיטום של מתג התרסיס העליון ומתג המקלחת הידני, הגבירה את דרישות חוזק ההידבקות של ציפוי מצע הפלסטיק, ושינה את דרישות העמידות בפני קורוזיה.

עדכן שיטות זיהוי כדי להקל על הגנת הזכויות

במשך זמן רב, הבעיה הגדולה ביותר בבדיקות סביבתיות של רהיטים היא לא שהצרכנים לא מוכנים לבדוק, אבל איך להשיג בדיקה מבלי להרוס או לשבור אותה. למרות שצרכנים רבים חושדים שלרהיטים יש בעיות בשמירה על הסביבה, הם חוששים שיהיה קשה להגן על זכויותיהם לאחר ההריסה, וההפסדים לא יפוצו.

לפי התקנים הנוכחיים, בדיקות הגנת הסביבה משתמשות ב- “מְיַבֵּשׁ” שִׁיטָה, והטיוטה להערות משתמשת בשיטת תא האקלים. שיטת המייבש מתייחסת לחיתוך הרהיט לחתיכות קטנות לצורך בדיקה; שיטת תא האקלים היא למקם את הרהיטים בתא האקלים ולדמות את סביבת השימוש של הרהיטים כדי להשיג את מטרת בדיקת הגנת הסביבה על ידי זיהוי איכות האוויר בתא האקלים. שיטת בדיקה זו קרובה יותר לסביבת השימוש בפועל של רהיטים, ותוצאות הבדיקה יהיו מדעיות וקפדניות יותר. לצרכנים, זה גם מפחית את העלות של בדיקת רהיטים. בנוסף, שיטת זיהוי זו מכוונת לרהיט שלם, ולא מדגם בודד, והתוצאות יותר מקיפות ואמינות.

סטנדרטים של ריהוט ילדים עשירים יותר

התקן הלאומי החדש “דרישות בטיחות עבור לולים ועריסות דומות”, שוחרר רשמית בדצמבר 31, 2012 ויושם רשמית במאי 1, 2014, מזיק למבנה, כּוֹחַ, סימני אזהרה, הוראות התקנה, ורעילות של עריסות. מידע חשוב כגון חומרים מצוין בפירוט. תקן לאומי חדש זה הפך גם למוקד של “קבוצת אמא צרכנות” **.

בתוכן החובה של התקן הלאומי, הגבול המרבי של האלמנטים שניתן להזיז בחומר מוגבל. בקטע המבנה, החורים, פתחים ורווחים, קצוות, נקודות, פינות, חלקים נעים, ומנגנוני נעילה מתקפלים של רהיטים דומים ופרטים אחרים. לפי התכנים הללו, אם מוצר הרהיטים שנרכש אינו עומד בדרישות, צרכנים יכולים להשתמש בזה כדי להגן על זכויותיהם.